בבית: סרטון קצר (10'-15') + מספר שאלות ידע
בכיתה: תרגול, חשיבה, דיון
"הוראה הפוכה" מאפשרת לתלמידים ללמוד את החומר בבית בעזרת סירטונים קצרים (10-20 דק') ולתרגל בכיתה פתרון בעיות, חשיבה מסדר גבוה כאשר המורה יכול להנחות ולעזור.
האם להפוך את כל ההוראה להוראה הפוכה? ההוראה ההפוכה מתאימה בעיני כאסטרטגיה נוספת ולא בלעדית כמו כל אסטרטגיית הוראה, מוצלחת ככל שתהיה. בכלל הגמישות חשובה מאד בהוראה משום שמלמדים נושאים שונים, פרקטיקות מגוונות ואוכלוסיות תלמידים שונות. מעבר מלא להוראה הפוכה עשוי להתקל בקשיים, נא ראו את העדות של פול אנדרסון, מורה לביולוגיה בעל אתר יוטיוב עשיר בסירטונים. אנדרסון מספר שחלק מהילדים לא הצליחו לצפות בסירטונים משום שהם עובדים אחר הצהריים או אין להם מחשב. הוא מזהיר מפשטנות יתר ומגלישה לפסיביות של התלמידים – הוא מזכיר שלא להסתפק בהכנת הסירטונים, אלא יש לתכנן דרכים שבהן התלמידים יהיו פעילים בלמידה – זו הרי כל הנקודה 🙂.
לא רק סירטון:
1. יש ללוות את הסירטונים במטלה שתוודא צפייה – למשל, סיכום הנקודות העיקריות בסירטון או הכנת תרשים זרימה של התהליך בפופלט.
2. חשוב לתכנן את העבודה בעקבות הסירטון באופן מעורר ומפתח חשיבה מסדר גבוה. לדוגמה חקר מקרה או תעלומה לפתרון.
איזה סירטון?
אפשר להכין סירטונים בתוכנות חינמיות כמו screencast-o-matic או windows moviemaker. אני מעדיפה את camtasia אבל היא אינה חינמית. לוקח לא מעט זמן להכין כל סירטון – לכן אפשר להשתמש בסירטונים מוכנים ולהתאים לצרכים, לתרגם, לקצר – מ- teacher tube , youtube–edu ,TED education ,youtube-teachers , edu-tubeלמשל. יש גם סירטוני הוראה בעברית: למשל פורטל התוכן החינוכי של משרד החינוך, הסירטונים של אקדמיית קאן (בעיקר מתמטיקה), אני 10 במתמטיקה, קישורים מפורטל מס"ע (בעריכת עמי סלאנט), מכירים שיעורים מוקלטים נוספים בעברית?
אפשר להוסיף לסירטונים שאלות – למשל ב- blubbr. אפשר גם ביוטיוב להוסיף הערות.
מתי מתאים להשתמש באסטרטגיית ההוראה ההפוכה?
בעבר הכנתי סירטונים רק לנושאים פשוטים מאחר שהתלמידים יכולים להבין אותם בקלות יחסית ולכן אולי אין צורך להקדיש להם זמן בכיתה – הנה למשל הסירטון על מערכת הנשימה. עדיף לנצל את הזמן בכיתה לשימוש המפתח חשיבה בנושאים הללו, כלומר לחשוב עליהם ולפתור בעיות ברמת חשיבה גבוהה בעזרת הידע הפשוט יחסית להבנה. לאחרונה, הכנתי סדרה של סירטונים דווקא לנושא מורכב – תהליכי הנשימה התאית ביצורים החיים – ושילבתי אותם עם בעיות חשיבה לפתרון בכיתה.
לאחר שלימדתי את הנושא במשך שלושה מפגשים, ראיתי שהתלמידים זקוקים לזמן נוסף כדי להבין ולעכל את הנושא המורכב לפני שהם מתמודדים עם בעיות חשיבה. הכנתי את הסירטונים כך שהתלמידים יוכלו לצפות בהם בקצב שלהם, להחזיר ולצפות שוב בקטעים שלא ברורים להם. הסירטונים מחולקים לנושאים – לכל נושא סירטון של 4-8 דק' וזה חשוב במיוחד בנושאים מורכבים. אני מצפה שהסירטונים יסייעו לתלמידים להבין את התהליכים הביוכימיים להפקת אנרגיה ולבצע משימות הבנה וחשיבה בנושא – כמו כן, חלק מהתלמידים הביעו עניין בהבנת התהליכים לעומקם. אדווח בהמשך אם הרעיון היה אפקטיבי. הנה הסירטונים וחלק מהבעיות לפתרון בקישור.
רשומה קודמת בנושא הוראה הפוכה בקישור.
הרחבה בנושא "למידה לשליטה" במאמר של בנג'מין בלום משנת 1968. למידת "mastery" היא למידה עד שהתלמידים שולטים בנושא. זו למידה מותאמת אישית – הנה דוגמה ממורה למדעים ומאמר דעה בניו-יורק טיימס.
מה דעתכם? האם מתאים להפוך את כל ההוראה? אם לא, מתי מתאים להשתמש בהוראה הפוכה? המלצות לסירטונים?
בָּמוּזה 
oritpa
/ דצמבר 5, 2013הי גילמור, גם אני חושבת הרבה על הוראה הפוכה. בקורסים שלי הרבה זמן מוקדש לחשיבה ופיתוח רעיוני בקבוצות כך שלא נשאר הרבה זמן להוראה ישירה. הם קוראים חומרים בבית, שזה שקול באיזשהו אופן לסרטון, אם כי סרטון הוא נגיש יותר. בהשראתך, לפני שנה יצרתי סרטון בקמטסיה על הגישה הקוגניטיבית ללמידה. לקח לי המון זמן ומאד נהניתי מהתהליך. אבל כשהגעתי לשיעור גיליתי שחלק מהסטודנטים לא הצליחו לראות, וגם אלה שראו פספסו את הנקודות שהיו חשובות לי. בסופו של דבר כבר השתמשתי פעמיים בסרטון הזה בכיתה, תוך שאני עוצרת אותו במקומות מסויימים ומנהלת דיון בנושא במקום. אין לזה תחליף, כי את הדיון הם לא יכולים לנהל איתי מהבית, ואם אשאל אותם את השאלה לדיון לא ברור שיגיעו לעומק שאני מבקשת. כך שיש משמעות מאד גדולה לתיווך במקום, כשאני כמורה מרגישה את הכיתה ואת האנרגיה שלה, ומנהלת שיח עם הסטודנטים. בעיקר כשמדובר בנושאים עם עומק מסויים. כשמדובר בנושאים פשוטים יחסית, נראה לי קצת מיותר לעשות את ההשקעה הזו, לא? הם הרי יכולים לקרוא את זה בספר או בדפים. אלא אם כן זה לא קיים ואת ממילא צריכה ליצור אותם עבורם – אז אולי עדיף סרט.
כל הכבוד על ההשקעה המדהימה הזו בסרטים. אוצר בלום.
אורית
gkeshet
/ דצמבר 7, 2013אורית תודה על ששיתפת בהתנסות שלך – אני לומדת ממנה שיש טעם בהכנה או הצגה של סירטון רק כשיש יתרון למדיום החזותי. במדע יש צורך פעמים רבות בהמחשה של תהליכים ומבנים. נראה לי שגם בהיסטוריה וספרות – אפשר להראות סרטים הממחיזים וממחישים אירועים ובכך לגוון את ההוראה. בנוסף, הפיכת ההוראה מתאימה כשאפשר להציג בפשטות את הנושא לקראת דיון או חשיבה אחרת על הנושא ואינה מחליפה דיון. סידרת הסירטונים הנוכחית שהכנתי נועדה להבהיר ולהעמיק בתהליכים ביולוגיים מסובכים והיתרון שבעיסוק בהם בבית הוא הפרסונליזציה וההתאמה לקצב האישי – משום שאפשר להחזיר ולראות קטעים לא ברורים של התהליך הנלמד שוב.
רחל ארליך
/ דצמבר 6, 2013גילמור, קראתי בעניין. גם אני, כמוך וכמו אורית, הופכת והופכת בשאלה…
אני מתחילה במילה של הסתייגות עקרונית. הייתי רוצה שהמערכת תהיה מכוונת ללמידה בשעות ביה"ס, ולא בבית. שבבית – ישחקו, ויקראו, וידברו, ויצאו החוצה, ובביה"ס – תתרחש הלמידה הפורמלית מתחילתה ועד סופה. אבל מאחר שהמערכת לא בנויה כך – אצטרף לדיון העוסק בקיים, ולא בחלומות.
אז –
שאלתי את עצמי מה ההבדל בין הכיתה ההפוכה למה שאני עושה ממילא – נותנת לתלמידים חומר לקריאה כהכנה לשיעור ובכך משאירה את הזמן היקר בכתה לדיון והעמקה? ועניתי שתי תשובות: אחת, שאני משאירה את הסרטים לכתה… כלומר, ההכנה בבית פחות מגוונת. והשניה, שאני לא קוראת לזה "כיתה הפוכה", ולשיום יש משמעות חשובה – לטוב ולמוטב.
וכמובן, השאלה של אורית לגבי ההשקעה – גם היא סוגיה בפני עצמה…
אני מסכימה אתך שכמו כל כלי, גם הכיתה ההפוכה מתאימה – לעתים, ולחומרים מסוימים, וכמו כל כלי – היא נמאסת בשלב מסוים או מאבדת את האפקט שלה על התלמידים, וצריך מינון.
אז מתי היא טובה?
קודם כל – יש משהו יעיל בתירגול בשיעור – ולא בבית. כמורה להסטוריה, אני נתקלת בכתיבה ירודה; כשכותבים בשיעור, יש לי זמן להסתובב ולהתערב בתהליך הכתיבה – מה שלא קורה כשהתלמיד מתרגל בבית, וההתערבות שלי בתהליך חשובה מאד. כלומר: כשהחומר אינו מסובך מדי, והוא מזמן לי מיומנות שדורשת תירגול והיא מסובכת יותר מהחומר – יתאים לי לנהל "כיתה הפוכה".
וגם, כשיש חומר שהוא מלא בפרטים, שהם פחות חשובים לזכירה ויותר חשובים להבנה כדי לראות תמונה שלמה – אז יתאים סרט, או קריאה, כמובן עם שאלה שתהיה הבסיס לדיון.
עוד סוגיה ששווה מחשבה לדעתי – האם לבדוק את שיעורי הבית שהכינו, בשיעור? – בעיני, הכיתה ההפוכה תהיה טובה ביותר אם לא יהיה צורך בכך, לפחות לא ישירות: אם השאלה שאני שואלת בכתה תחייב את הכנת המשימה בבית, וגם התלמידים יבינו שאין מה לעשות בשיעור בלי זה.
ושני דברים ששווה לקרוא: המלצה על הבלוג "לומדים הסטוריה הפוך" של יאיר פרבי, שמלמד השנה הסטוריה, והופך את הכיתה, ומספר על הנסיון והתובנות: http://flippedhysteria.blogspot.co.il/
ופוסט של חובב יחיאלי, בבלוג "אפשר לחשוב", בנושא זה: http://bit.ly/1d4fRmc
gkeshet
/ דצמבר 7, 2013תודה רחל על התובנות – אני רואה בבירור כמה חשוב יותר לתלמידות לקבל ממך הנחייה מאשר לשמוע ממך ידע – למרות שגם לשני יש חשיבות שכן את מייצגת בשביל התלמידות את תחום הדעת ויכולה לתת מבנה למידע הרב שהן נחשפות אליו.
תודה גם על האיזכורים הנהדרים – למדתי הרבה מהבלוג של יאיר פרבי וגם מהדיון שלך עם חובב יחיאלי. יאיר פרבי מפרט בנדיבות את הדרך שבה הוא "הופך את הכיתה" ואפשר ללמוד הרבה מהדוגמאות והתובנות שלו.